הפוסט תרגנוסטיקה הופיע לראשונה ב-ש.ר.י.

קרינה מייננת היא קרינה הגורמת ליינון של אטומים, כלומר, לשחרר אלקטרונים מתוך אטומים או מולקולות. סוגי קרינה מייננת כוללים קרינה רדיואקטיבית של חלקיקים כמו קרינת אלפא וקרינת בטא, וקרינה אלקטרומגנטית בתדרים גבוהים כמו קרינת UV (UV-B ו־UV-C), קרינת רנטגן וקרינת גמא (פוטונים).

הקרינה המייננת וחומרים רדיואקטיביים הם חלק מחיינו. יום-יום אנו חשופים לקרינה מייננת ממקורות רבים, טבעיים ומלאכותיים. קרינת הרקע הטבעית קיימת בכל מקום: בקרקע, במים, בצמחיה, במזון ובגופנו, והיא נובעת מכמה מקורות: קרינה קוסמית, שמקורה מחוץ למערכת השמש, קרינת השמש, קרינה ממקורות טבעיים (חומרים רבים על כדור הארץ מכילים אטומים רדיואקטיביים) ומגז רדון, שנפלט מסלעי היסוד של בניינים, ומצטבר ביסודות של בתים שאינם מאווררים היטב. המקורות המלאכותיים הינם מגוונים, והציבור הרחב נחשף אליהם ממוצרי צריכה כגון טבק (שכולל ²¹⁰Po), שעונים עם טריטיום, זכוכית למשקפיים, צגי טלוויזיות, מכונות שיקוף, גלאי עשן, חיישני מדידה, חומרי בניין, דלקים (גז ופחם) וכן מפרוצדורות רפואיות כגון רנטגן אבחנתי, רפואה גרעינית ורדיותרפיה.

כיצד הקרינה המייננת משפיעה עלינו?

ברמות נמוכות, השפעת הקרינה המייננת יכולה להיות כל כך מזערית עד שכמעט בלתי אפשרי לגלותה על ידי מחקרים אפידמיולוגיים.

הקרינה עלולה לגרום נזק לחומר הגנטי (DNA), הנמצא בכל תא ותא בגוף שלנו. התאים בגופנו מגיבים לנזקים מקרינה בכמה מסלולים – הם יכולים לתקן את הנזק הנגרם מהקרינה בצורה יעילה, להשמיד את התא הניזוק או להחליפו בחדש כחלק מתהליך ההתחדשות הטבעי של הגוף. למרות זאת, עדיין ישנו סיכוי קטן מאוד שיישארו בגוף תאים שניזוקו ולא תוקנו או מתו.

קיימים תקנים ונהלים בינלאומיים להגנת הסביבה ולעיסוק בקרינה, אשר נועדו להגן על כל מי שנחשף לקרינה במסגרת עבודתו או בכל מסגרת אחרת כמו הליכים רפואיים. חברת ש.ר.י מחויבת לעמוד בכל דרישות בטיחות הקרינה, ושמה בראש מעייניה את בטיחות המטופלים והעובדים.

חשוב מאוד להבין, כי למרות החשיפה לקרינה מייננת שכרוכה במסגרת של הליך רפואי כלשהוא (אבחון או טיפול), התועלת בטיפול או באבחון המוקדם עולה עשרות מונים על הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מחשיפה זו. אנשים רבים ברחבי העולם חבים את חייהם לשמוש בקרינה רפואית.

הפוסט קרינה מייננת הופיע לראשונה ב-ש.ר.י.

כיום קיימים סורקי PET-CT ו- PET-MRI היברידיים, המשלבים דימות PET עם דימות CT או MRI, בהתאמה. רכיב ה- CT או ה- MRI מאפשר לא רק קבלת מידע אנטומי חשוב, אלא אף משפר את יכולת הכימות של ה- PET. סריקת ה- MRI/ CT וסריקת ה-PET מבוצעות באותו המכשיר. בעוד שסריקת ה-PET מניבה מידע פונקציונלי (למשל, זרימת דם לאיבר, מידת התפקוד שלו או ביטוי של חלבון נתון), בדיקת ה- MRI/ CT מניבה מידע אנטומי אודות המבנה והמיקום של איברים, גידולים וכיו"ב. מכיוון ששתי הסריקות מבוצעות במכשיר אחד, הן מספקות מידע מקיף, ומסייעות באבחון מחלות, בקביעת שלבי המחלה (staging) ובזיהוי סמנים מולקולריים יחודיים למצבי מחלה שונים.

מסיבות אלו, ולמרות עלותה הגבוהה יחסית של סריקת PET, היא נמצאת בשימוש נרחב ביותר.

הפוסט PET – Positron Emission Tomography הופיע לראשונה ב-ש.ר.י.

לצרכי טיפול (רדיותרפיה), עושה הרפואה הגרעינית שימוש ברדיו-תרופות פולטות קרינת אלפא או בטא, המאפשרות הרס ממוקד של תאי המטרה (למשל תאי סרטן) בצורה מבוקרת, תוך פגיעה מינימלית ברקמות  בריאות.

לסכום – רפואה גרעינית משמשת לאבחון מחלות ולטיפול בהן, לניהול מטופלים ומעקב אחר יעילות טיפול, וככלי פרוגנוסטי במגוון רחב של תחומים, לרבות אונקולוגיה, נוירולוגיה, מחלות לב וכלי דם, ועוד, והיא חלק בלתי נפרד מתהליך האבחון והטיפול של מטופלים רבים.

הפוסט רפואה גרעינית הופיע לראשונה ב-ש.ר.י.

הציקלוטרון הומצא בתחילת שנות ה-30 של המאה העשרים על ידי המדען האמריקני ארנסט לורנס, שקיבל על המצאתו זו את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1939. מאז המצאתו ועד אמצע שנות ה-40 שלט הציקלוטרון בתחום המאיצים לאנרגיות גבוהות. גם כיום, כשקיימים מאיצים חזקים בהרבה, עדיין נעשה שימוש בציקלוטרונים לצרכים מחקריים ומעשיים מסוימים, בין היתר ליצור איזוטופים רדיואקטיבים עבור רדיו-תרופות, המשמשות לאבחון מחלות שונות.

הציקלוטרון בנוי משני חצאי גליל הנקראים "די" (בשל צורתם, המזכירה את האות האנגלית D) שמוחזקים בהפרש פוטנציאלים זה מזה, כך שביניהם נמצא אזור בו קיים שדה חשמלי , המאיץ חלקיקים טעונים כשהם עוברים דרכו. בכל הציקלוטרון, כולל בחצאי הגליל, שורר שדה מגנטי, הגורם לתנועה מעגלית של החלקיקים הטעונים, וכך הוא מחזיר אותם שוב ושוב לאזור ההאצה. מאחר שתדירות הסיבוב של חלקיק טעון בשדה מגנטי אינה משתנה עם מהירותו, ניתן להשתמש בשדה חשמלי שמתנודד באותה תדירות, כך שבכל פעם שהחלקיק יוצא מאחד מחצאי הגלילים, השדה החשמלי יהיה בכיוון שמאיץ אותו בדרכו לחצי-הגליל השני.

ציקלוטרונים משמשים בעיקר לייצור איזוטופים רדיואקטיביים על ידי הפגזת גרעינים (איזוטופים) יציבים בחלקיקים כגון פרוטונים וגרעיני דאוטריום, שלהם אנרגיה מספיק גדולה כדי להתגבר על כוח הדחיה בינם לבין גרעיני המטרה. הפגזה זו יוצרת ראקציה גרעינית, המאפשרת התמזגות הגרעינים (עם או בלי פליטה של חלקיקים אחרים) ליצירת גרעין מסוג חדש. לתהליך זה הייתה חשיבות רבה בחקר מבנה הגרעין והאינטראקציות השולטות בו. גם לתוצרים הייתה חשיבות רבה. בדרך זו יוצרו בהתחלה איזוטופים רדיואקטיביים של אטומים ידועים, והחל השימוש בהם לצרכים שונים, בהם צרכים רפואיים. לאחר מכן התגלו בדרך זו יסודות חדשים. הראשון בהם היה הטכנציום, ואחר כך גם יסודות טרנס-אורניים, ובראשם הפלוטוניום. כיום, משתמשים בהם לצורך הפקת איזוטופים רדיואקטיביים, בעיקר לצרכים רפואיים, ולצרכים שונים של מחקר יישומי.

בישראל קיימים כיום ארבעה ציקלוטרונים. שניים מהם נמצאים בבי"ח הדסה עין כרם ומופעלים ע"י חברת ש.ר.י. המכשירים משמשים לצורכי ייצור שוטף ולצורכי מחקר. חלק הארי של הייצור מוקדש לאיזוטופ פלואור-18 המיועד לסימון מספר רב של רדיו-תרופות, המשמשות בתי חולים רבים לצורך אבחון סרטן ומחלות נוספות באמצעות דימות PET (positron emission tomography). 

הפוסט ציקלוטרון הופיע לראשונה ב-ש.ר.י.

רדיו-תרופה הינה מולקולה, המורכבת משני רכיבים עיקריים: האחד רדיואקטיבי והשני בעל אופי ביוכימי, ותפקידו לכוון את הרדיו-תרופה לעבר איבר מסוים (איבר המטרה). הרדיו-תרופה מאפשרת לא רק דימות של מטרות מולקולריות (למשל חלבונים) ושל תהליכים פיסיולוגיים או פתולוגיים , אלא אף טיפול ממוקד מטרה. סגוליותה היחסית של הרדיו-תרופה לרקמה נתונה, לחלבון מסוים או לתהליך ספציפי היא שמאפשרת דימות או טיפול ממוקד. לחומרים הרדיואקטיביים המשמשים יש בד"כ זמן מחצית קצר יחסית, והם ניתנים ב"מנה" אופטימלית, המאפשרת דימות ו/או טיפול יעיל, אך בטיחותי.

השימוש ברדיו-תרופות בשלוב עם מכשירי דימות (סורקים/ מצלמות) מתאימים מאפשר קבלת מידע בצורה לא פולשנית אודות תפקוד איברים מסוימים, המצאותן של מטרות מולקולריות ספציפיות ("דימות מולקולרי") ואודות תהליכים פתולוגיים שונים.

הפוסט רדיו-תרופות הופיע לראשונה ב-ש.ר.י.